החלטה בתיק בש"א 5078/07

בקשה למחיקה על הסף

כללי

1.     המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש תביעה כנגד המבקש והמשיבים הפורמאליים לסעד הצהרתי על זכויותיו בשותפויות עיסקיות שונות, להן היה שותף, לטענתו, אשר נשללו ממנו שלא כדין, ובכלל זה בעלות בהון המניות של השותפויות. בתביעה נתבע סעד נוסף לקבלת צו עשה המונע מהמבקש לפגוע בזכויות אלה.

2.     התביעה דנן נוגעת לזכויות שנשללו מהמשיב, לפי הטענה, שלא כדין, משלוש שותפויות נטענות בין המשיב לבין המבקש:

האחת, שותפות בפרויקט "ארז אינטרמודל", מיזם לוגיסטי ומסחרי שתוכנן להיבנות במעבר "ארז" שבגבול ישראל - מצרים, לו היה שותף גם המשיב הפורמאלי 3, קיבוץ ארז (להלן: "קיבוץ ארז"). ביחס לשותפות נטענת זו, טוען המשיב כי מספר שבועות אחרי שהוקמה, הודיע המבקש למשיב, לראשונה, כי בשותפות זו חבר שותף נוסף, הוא המשיב הפורמאלי 2, מר עפרון, מומחה לגיוס הון ומשקיעים, השוהה דרך קבע בחו"ל. המשיב טוען כי המשיב הפורמאלי 2 פעל ביחד עם המבקש להדיח את המשיב מהשותפות בפרויקט זה, וכי על-אף שפורמאלית נחתם הסכם השותפות להקמת פרויקט ארז אינטרמודל בין המבקש לבין קיבוץ ארז, מדובר בשותפות בין קיבוץ ארז, מצד אחד, לבין המשיב והמבקש, מצד שני.

השנייה, פרויקט "נתיב העשרה", שנועד להיבנות בקיבוץ נתיב העשרה במתחם הצמוד למתחם שתוכנן להיבנות בקיבוץ ארז.

השלישית, פרויקט "סגרים אלקטרוניים" המיועדים לאבטחת מכולות.

3.     עילות התביעה עליהן מתבססת התביעה הן: ניהול משא-ומתן טרום חוזי בחוסר תום-לב ושלא בדרך מקובלת, תוך הצגת מצגי שווא כוזבים או רשלניים, שבהסתמך עליהם שינה המשיב את מצבו לרעה. לחלופין, נטען לקיומה של עילה מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט, ועוולת גזל, על-פי סעיף 52 לפקודת הנזיקין.

טענות הצדדים

4.     המבקש, שהכחיש בכתב הגנתו את קיומן של השותפויות הנטענות בינו לבין המשיב, מוסיף כי הפרוייקטים בעניין נתיב העשרה ובעניין הסגרים האלקטרוניים לא התממשו, טוען כי התביעה הינה תובענה לסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, שהוגש בדרך זו מהטעם של חיסכון בתשלום אגרות משפט, ולפיכך אין להיעתר לה מקום בו המשיב יכול להשיג את מבוקשו בתביעה כספית שבה יתבע את מלוא הסעד הסופי המבוקש. 

5.     מנגד, טוען המשיב כי התביעה הנה לקבלת דבר בעין, שחלק מסעדיה מכוון להצהיר כי המשיב הנו בעל החלקים הנתבעים בשותפויות, ולהעברת הזכויות באותם חלקים לחזקתו. עוד טוען המשיב כי מחיקה על הסף הינה סעד מרחיק לכת ויש לנקוט בזהירות יתרה בטרם ישתמש בית-המשפט בכלי זה, לבל יחסום את דרכו של תובע לבירור תביעתו. לשיטתו, בשלב הבקשה למחיקה על הסף על בית-המשפט לשקול רק האם, במקרה שבו יוכיח התובע את תביעתו, כפי שהיא מפורטת בכתב התביעה, יזכה בסעדים הנתבעים. 

דיון

6.     סילוק על הסף מוסדר בתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעות כדלקמן:

"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מגלה עילת תביעה

(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדניתאו קנטרנית;

(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך..

בחינת קיומה של עילת תביעה בשלב הבקשה למחיקה על הסף היא בחינה פורמאלית, בה אין בודקים את שאלת סיכויי התביעה, אלא די כי התובע יראה כי אם יוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה יזכה בסעד המבוקש (ר': רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סאלמן פרג', תק-על 2006(2), 957; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה-1995) עמ' 383).